פרשת האזינו
פרשת בשלח
דבר תורה לפרשת בשלח.
לק"י
פרשת בשלח / הרב רון יוסף הי"ו
"ויהי בשלח פרעה את העם" כביכול תולה הכתוב
את יציאת עם ישראל ממצרים בפרעה, ומדוע?
נלע"ד שהפנייה לפרעה היא להוציא את בני ישראל
לשלושה ימים והבקשה הזו מתקבלת והגיונית כיוון שאם משה היה פונה לפרעה ואומר לו ה'
ציוה לשחרר את בני ישראל, פרעה היה מתנגד וזה ברור כיוון שלא היה מוכן להפסיד כח
עבודה כזה, אבל למשך שלושה ימים זה מתקבל על הדעת.
רואים מכאן שהפנייה היא משכנעת גם לעם ישראל כיוון
שטבעו של האדם שאינו אוהב שינויים קיצוניים בחייו כיוון שאינו יודע כיצד להתמודד
איתם, אבל פרעה מתנגד ואומר "לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח"
וזה מחזיר אותנו לתחילת השעבוד שהתחיל ב "ויקם מלך
חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" ודווקא ה' מוריד את עם ישראל למצרים, מקום
שאין בו הכרת הטוב, בגלל ההבטחה שהבטיח לאברהם אבינו "כי גר יהיה זרעך בארץ
לא להם ועבדום ועינום" ונראה לכאורה כאילו אברהם אבינו אשם ח"ו.
אבל אברהם אבינו שאל שאלה פשוטה "במה אדע כי
אירשנה" וכוונת הדברים בפשוטם שיהיה אפשרות להוכיח לדורות הבאים ע"י
אישור או נקרא לזה חוזה שמעיד שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, אבל ה' תולה את הדבר
בזה שעם ישראל יהיו גרים ומשועבדים במשך ארבע מאות שנה ונראה כאילו מעניש
הקב"ה את עם ישראל בגלל אברהם, ואברהם אבינו שעמד בפרץ לבקש על סדום ועל
עמורה מקבל את התשובה בשוויון- נפש ואינו מזדעזע לעצם המחשבה שזרעו אחריו יהיו
עבדים ויתעללו בהם ותמוה כל המהלך הזה ונראה שתשובתו של הקב"ה לאברהם אבינו
יש בה רבדים עמוקים וחשובים כדי שעם ישראל יהפכו להיות בנים לה' כמו שכתוב
"בני בכורי ישראל" בעזרת ה'.
האדם מתחילת בריאתו יש לו יצר הרע שכתוב "כי יצר לב האדם רע מנעוריו"
ועוד אינו רוצה להכיר טובה למיטיבו כמו שכתוב על דור הפלגה שאמרו "הבה ונבנה
לנו עיר ומגדל וראשו בשמים" קמו על יוצרם שהצילם מן המבול ומתי שאדם מצליח
תולה הצלחתו בעצמו כמו שאמר פרעה לי יאורי ואני עשיתיני נמצא שאדם יש לו נטייה
לכפירה בבורא ולכן כדי שעם ישראל יקבלו את ארץ ישראל בירושה הם חייבים להיות
ראויים לכך ולכן ה' מעביר אותם בכור היתוך במצרים כדי לזכך אותם להיות ראויים לכך.
ה' מוריד אותם למצרים במעלה של מיטיבים למצרים מצד
שיוסף הוא המשביר והוא פתר את כלכלת מצרים וכל העולם כולו ואז פרעה והמצרים
משעבדים אותם וגומלים להם רעה תחת טובה ומזה יגיעו להכיר בטובת הבורא כאשר יגאל
אותם משה רבנו ע"ה.
העבדות וההתעללות הנוראה של המצרים בעם ישראל, ההשפלה
היום יומית מביאה את עם ישראל להתבטלות האני שלהם ומכינה אותם להיות כלי לקבל
עליהם עול מלכות שמיים ולראייה שהקדימו נעשה לנשמע ונהיו כמו מלאכים.
העבדות במצרים הטביעה בהם את תכונת העבדות והכינה אותם
להיות עבדי ה' כלומר תלה ה' את הבטחת לאברהם דווקא במהלך הזה כי זיכך את עם ישראל
ממוות ותכונות רעות בהם ניחנו הגויים והכין אותם לקראת מתן תורה ולבסוף להביא אותם
אל הארץ המובטחת.
יש קושי בפסוק "פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו
מצרימה" מובן מפה שעם ישראל יתחרטו ברגע שיראו מלחמה וירצו לחזור למצרים לבין
הפסוק שכתוב בו "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" ורש"י מפרש:
אין חמושים אלא מזוינים, והקושי: אם יש להם נשק משמע שהם יודעים להילחם כמו שראינו
במלחמת עמלק וסיחון ועוג ומדין, אם כן מדוע להוליך אותם במדבר הרי זה מרתיע וקשה
וכרוך באספקת מזון מחיה והגנה מפני תנאי הטבע ועוד. ומדברי החיד"א נראה התשובה
לכך שלא יראו את בני אפרים שיצאו שלושים שנה קודם ונהרגו ע"י פלישתים והביאור
שיכנס בלבם פחד ולא יוכלו להילחם בחינת "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב
לביתו פן ימות במלחמה"
נתבונן בהנהגת הקב"ה לעם ישראל: עמוד אש להאיר להם
וענן לנחותם בדרך לנוחיות עם ישראל, ומן שזה מזון מן השמיים, הקב"ה מגשים
אותו בשביל עם ישראל וכתוב "וַיָמדּוּ בָעמֶר וְלא הֶעְדִיף הַמַרְבֶה וְהַמַמְעִיט
לא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ" (ט"ז/י"ח) וימדו לשון
מדידה וזה להראות שהכל מדוד מאיתו יתברך ולכן לא העדיף המרבה ולא החסיר הממעיט
ומכאן לימוד עצום שהשתדלות בעולם הזה אינה מועילה וכל מה שמגיע לאדם הוא מקבל.
ועליו להשתדל בתיקון המידות שרמוז במילה
"וימדו" שזה לשון מידה ובמילה "בעמר" שזה לשון
"מרע" שירחיק האדם את עצמו מכל מידה רעה ויעשה הישר והטוב בעיני ה'
יתברך.
ש ב ת – ש ל ו ם !
תגובות
אין תגובות. הוסף תגובה
