פרשת יתרו

"וישמע יתרו" התורה מראה את חשיבות יתרו שנקראה פרשת מתן תורה על שמו ונשאלת השאלה מדוע? דבר תורה לפרשת השבוע מהרב רון יוסף

מאת הרב רון יוסף

לק"י

פרשת יתרו / הרב רון יוסף הי"ו
 
"וישמע יתרו" התורה מראה את חשיבות יתרו שנקראה פרשת מתן תורה על שמו ונשאלת השאלה מדוע?
אומנם יתרו היה חותן משה אך צריך לזכור שהוא גם היה כהן לע"ז ולא הניח ע"ז שלא עבד. ולא נראה שעל שם אדם כזה צריכה פרשת מתן תורה להיקרא. אבל התשובה לענ"ד היא שדווקא בגלל שהוא כהן לע"ז נקראה הפרשה על שמו ונבין בס"ד שהערב רב שנתגיירו הוזכרו בתורה בנשימה אחת עם הצאן והבקר שכתוב (בא, י"ב/ל"ח): "וגם ערב רב עלה איתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד" רואים שאין חשיבות לזה שהם נתגיירו הן מצד הסיבה והן מצד מעמדם הפשוט, אבל יתרו שנתגייר זה כן עושה רושם כיוון שהוא כהן לע"ז וכעת שנתגייר מראה בעליל לכל העולם שע"ז אין בה ממש ובכך הוא עושה קידוש ה' גדול ומבייש את אומות העולם שעובדים ע"ז. וצריך אומץ לב מיוחד כיוון שאומות העולם יכולים לפגוע בו. ומוסר גדול בכל הדברים האמורים לעיל מהתנהגות יתרו צריכים ללמוד עם ישראל להיות גאים ביהדותם ודתם ולא להסתתר מאחורי הקידמה של היום שמובילה העם לעברי פי פחת, וכך יתרבה כבוד התורה וכבוד העם ונהיה אור לגויים.

 
נתבונן ונראה עוד שישה מהלכים שעושה יתרו שמעלה אותו לדרגת חשיבות של קריאת פרשת מתן תורה על שמו:
א."וישמע יתרו" מפרש רש"י: ראה קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. ומדוע רש"י מביא שני עניינים אלה? כיוון שקריעת ים סוף הצילה את עם ישראל מן המצרים וזה יוצר רושם שעם ישראל אינם מסוגלים להגן על עצמם, אבל במלחמת עמלק עם ישראל כן נלחמים בעמלק וזה דורש ביאור, וזה מעורר את יתרו כיוון שראה שעם ישראל לא נלחמו עם המצרים לא מפני שפחדו מהם אלא הכירו להם טובה כיוון שגרו בארצם למרות ששעבדו אותם ועינו אותם ולכן רצה להידבק בעם ישראל.
ב."ויקח יתרו" לוקח יתרו את ציפורה אשת משה ואת שני בניה כדי להבטיח שמשה רבנו יקבל אותו באהדה וזה ההיפך מקרח שחלק על משה, שגם אצלו כתוב "ויקח קרח" אבל הוא לקח מקח רע לעצמו והפסיד עוה"ז ועוה"ב.
ג."ויבא יתרו" יתרו עוזב את ביתו וכל אשר לו והולך למדבר היכן שמשה ובני ישראל נמצאים. פה רואים יוזמה של יתרו שהוא לא מחכה להזמנה.
ד."ויחד יתרו" שמח יתרו על הטובה שעשה ה' לישראל ועל ההצלה שלהם ממצרים, וזה מעיד על הרגשת שותפות והתחברות לעם ישראל.
ה."ויאמר יתרו ברוך ה'" יתרו מברך את הקב"ה, לכאורה, ברכת הודיה לה' במקום שעם ישראל יעשו זאת, וכאן רואים את מעלתו של יתרו, אף יותר ממעלת מלכי צדק שהיה כהן לאל עליון והפסיד את הכהונה לטובת אברהם אבינו כיוון שהקדים ברכת אברהם לברכת ה', ויתרו שהיה כהן לע"ז זכה שמבני בניו ישבו בלשכת הגזית.
ו."ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לה'" מקריב קורבנות לה' ועושה גם סעודת הודיה על הצלת עם ישראל.
 
לפני מתן תורה עושים בני ישראל שלושה מהלכים חשובים:
א."ויסעו מרפידים" כלומר הם מנצחים את היצר, כיוון שברפידים רפו ידיהם מן המצוות ואז בא עמלק להילחם בהם וכעת הם מתחזקים במצוות ויוצאים מחוזקים מהמלחמה.
ב."ויבואו מדבר סיני"מוכנים לעשות הכל, כלומר מידת התבטלות וזה רומז ששמו עצמם כמדבר.
ג."ויחן שם ישראל נגד ההר" שזה מעיד על איחוד עם ישראל ואהבת ישראל, שזה נותן להם כח וניצחון נגד כל אויב וצר ככל שיהיה חזק ובעיקר יצר הרע. ורמז לדבר נגד ההר שיצר הרע נדמה לצדיקים כהר גבוה.
פתח ה' דיבר ראשון "אנוכי ה' אלהיך" כלומר הכרת הבורא, אמונה בה' וביטחון בה' יתברך. וסיים בדיבר אחרון "לא תחמד" שמי שמתנהג כך אין לו אמונה וביטחון בה' ולכן אינו מסתפק במה שיש לו וחומד של חברו. כלומר אם אדם מקיים דיבר ראשון סופו מקיים דיבר אחרון.
הפרשה מסיימת בפסוק "ולא תעלה במעלות על מזבחי" ורש"י מפרש: מה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן, אמרה התורה הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג ביזיון. חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה. ורואים (יבמות ס"ב/ע"ב): איזה עונש נורא קיבלו כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו בין פסח לעצרת, על שלא נהגו כבוד זה בזה. והמהרש"א מפרש "שלא חש כל אחד מהם על כבוד התורה של חברו, שאין כבוד אלא תורה"
ונראה מדבריו שכל אחד חשב על ההצלחה העצמית שלו ברוחניות ולא נתן לבו ודעתו לתורתו של חברו.
מכאן שצריך לתת דעתו על תורתו של חברו, לחשוב אחד על השני ולאהוב אחד את השני, כמו שכתוב (סנהדרין ז/א):"כי רחימתין הוה עזיזא, אפותא דספסירא שביבן" כלומר שהאהבה חזקה אפילו על חוד של סכין יש מקום לשני אנשים "השתא דלא עזיזא רחימתין, פוריא בר שיתין גרמידי לא סגי לך" עכשיו שאין אהבה חזקה אפילו במיטה בת שישים אמה אין די מקום. ונבין מכאן כשאדם רוצה הכל לעצמו נעשה לו דחוק וצר ממציאותו של השני.
ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו ויתן אהבה בינינו שאפילו חוד של סכין שדרך הטבע לא ייתכן שיספיק לשניים, יהא מקום לשניים, כי באהבת ישראל יבוא הגואל במהרה בימינו אכי"ר.

ש ב ת – ש ל ו ם !