משנכנס אדר מרבין בשמחה

דבר תורה לפרשת "תצווה" וחג הפורים.
משה רבנו ע"ה וחודש אדר, היכן רמוז בתורה על מושיע לישראל משבט בנימין
המגילה והשגחת הבורא יתברך.

מאת הרב רון יוסף

לק"י
"משנכנס אדר מרבין בשמחה"
פרשת תצוה וחג הפורים־הרב רון יוסף הי"ו
 
"ואתה תצוה את בני ישראל" – כל האחריות מוטלת על משה רבנו והאות ו' באה להוסיף שלא רק אתה תצווה, אלא גם הבאים אחריך חייבים להעביר את הציווי כלשונו וככתבו וזה מובן לפי המשך הפסוק שכתוב "ויקחו אליך שמן זית להעלות נר תמיד" וציווי הדלקת נר תמיד מראה הכרת הטוב לבורא שהוליך לפניהם ענן ביום ועמוד אש לילה וכך יתחנכו הילדים שמשולים לשתילי זיתים, שכמו שהזית לא ניתן להרכבה עם עץ אחר, כך גם בניו לא יתערבו בחברה לא נאותה, שהאב צריך לדאוג לחינוכם היהודי שיהיו כמו נר תמיד ומאירים באור התורה.
"ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך" משה מעביר לאהרן אחיו את תפקיד הכהונה וזה נעשה מתוך התקרבות ולא גרם לריחוק ביניהם. ואף על פי שלא נזכר שמו של משה רבנו בפרשה, זכותו עומדת לעם ישראל לבטל את הגזרה שנגזרה עליהם בזמן מלכות אחשוורוש.
יש קשר עמוק בין חודש אדר למשה רבנו ע"ה. משה רבנו נולד בחודש אדר ונפטר בחודש אדר. מזלו של חודש אדר הוא דגים להראות גודל מזלו של חודש זה שלא שולטת בו עין הרע. ואולי גם בגלל סיבה זאת נולד מושיען של ישראל בחודש זה. המילה "דגים" בשינוי אותיות "מגיד" לרמוז "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל" שהמגיד הוא משה רבנו, הוא נבחר להוריד תורה לעם ישראל.
הגמרא בחולין (קל"ט/ע"ב) מקשרת בין משה, המן, אסתר ומרדכי. הגמרא שואלת משה מן התורה מנין? "ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה" (בראשית ו/ב) רש"י מסביר: "בשגם – בגימטריא משה".
המן מן התורה מנין? "המן העץ אשר ציותיך לבלתי אכול ממנו אכלת" (בראשית ג/י"א). אסתר מן התורה מנין? "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים ל"א/י"ח). מרדכי מן התורה מנין? "מר דרור" (שמות ל/כ"ג) ומתרגמינן "מירא דכיא". ויש עומק נוסף בדברים "לא ידון רוחי באדם בשגם הוא בשר" רומז שלא ידון הקב"ה את עם ישראל בזמן אחשוורוש, עד שנותן למשה שרמוז למילה "בשגם" לעמוד בתפילה ולסנגר עליהם כיוון שאדם הוא בשר ודם ויכול לחטוא, וכל חטאם היה בחומר – באכילה ובשתייה.
א. "מר דרור" מרדכי בתפילתו הפך להם מר למתוק "וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר".
ד"א: מרדכי ואסתר זה בחינת אדם הראשון וחוה אשתו שאכלו מעץ הדעת והמן הרשע ימ"ש זה בחינת הנחש שפיתה את חוה לאכול מן העץ ולכן בפורים זה תיקון הדעת שחייב אדם לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כיוון שצריך לקיים את רצון ה' בלי דעת כיוון שאין הבדל בין ארור המן לברוך מרדכי, שהרי המהלך של המן גרם שמרדכי נהיה משנה למלך אחשוורוש.
ב. "המן העץ אשר צויתך" רומז על המן הרשע ימ"ש שהחטיא את עם ישראל.
ג. "ואני הסתר אסתיר" שאסתר לא הגידה עמה ומולדתה, מספרת לאחשוורוש על התכנית של המן ימ"ש להשמיד את עמה.
יש רמז בתורה שיהיה מושיע לישראל משבט בנימין (ויגש מ"ו/כ"א) שכתוב "ובני בנימין בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן, אחי וראש מופים וחופים וארד", כי מרדכי היהודי משבט בנימין "אחי וראש" רמז לאחשוורוש שמרדכי יהיה לו משנה.
ד"א "אחי וראש" שמרדכי יהיה אח וראש ליהודים, "מפים" לשון מפה ורמז מכאן שרצוי לרוב אחיו, "חפים" לשון חופה "וחופף עליו כל היום" רמז שדורש טוב לעמו, "וארד" לשון "כי ארד אל בני" רומז "ודבר שלום לכל זרעו".
רואים מכאן שמעלת חג הפורים גדולה אולי יותר מיום מתן תורה.
ביום מתן תורה כתוב "ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר משה ידבר והאלוהים יעננו בקול" ההתגלות האלוהית הייתה באופן ברור ביותר. בפורים ההתגלות האלוהית הייתה בצורה טבעית לכאורה מקרית כמו שאנו קוראים במגילה "ויהי בימי אחשוורוש" כאילו מעשה על מלך וכל מה שקורה בממלכתו ואחר מכן נראה כאילו יד המקרה, ולכן גם צורר היהודים הוא המן הרשע ימ"ש שהוא מזרע עמלק שכל מטרתו של עמלק להראות שאין אלוהים והכל מקרה, והפיל פור הוא הגורל וה' הפיל אותו בתוך המקריות שלו להראות שה' משגיח על כל הבריאה לפרטיה.
אולי מכאן נבין את ההלכה שאם אדם לא שמע תיבה אחת במגילה לא יוצא ידי חובת מקרא מגילה.
כל מה שקורה בעולם מונהג בהשגחת הבורא יתברך ויתעלה.
כיוון שאם אדם לא שומע תיבה אחת כלומר אינו שם לב לכל פרט שקורה עמו במהלך חייו ולא רואה שהכל נעשה מאתו יתברך שמו "אינו יוצא ידי חובה" כלומר כאשר יוצא מן העולם מאבד את התכלית שלשמה הוא בא לעולם, כיוון שהקב"ה ברא את האדם כדי שתתגלה מלכותו בכל העולמות.
ויהי רצון שנזכה לעשות רצונו כרצונו, ולכוון את המחשבה והכוונה האמיתית בכל מצווה לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו באהבה.
 
.ש ב ת – ש ל ו ם , פ ו ר י ם - ש מ ח !