אלוהים אינו הומופוב

הרב רון יוסף במאמר תגובה לדבריהם של חברי מועצת עירית ת"א -יפו והתנגדותם ללימוד נגד הומופוביה
ותגובה לטוקבקיסטים שהגיבו למאמר ב YNET דעות

מאת הרב רון יוסף

הרב רון יוסף במאמר תגובה לדבריהם של חברי מועצת עירית ת"א - יפו מטעם ש"ס ומפד"ל
שהביעו התנגדות ללימוד נגד הומופוביה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3908876,00.html

בשל התגובות הרבות שקיבלנו בדוא"ל ולטוקבקים לכתבה, החליט הרב רון לכתוב
תגובה לטוקבקיסטים והנה היא לפניכם במלואה :
שלום לטוקבקיסטים,
 
קראתי בצער ובכאב את תגובותיהם של חלק מהטוקבקיסטים שהגיבו למאמר שלי "אלוהים לא הומופוב" חלק מהתגובות הוכיחו עד כמה נוח לאנשים לסלף דברים וכמה בורות יש בנושא. החלטתי בשל חשיבות העניין ובכדי להביא לדיון ענייני ורציני להגיב הפעם לטוקבקיסטים.
ובכן - כידוע, סוגית בעלי הנטייה ההומוסקסואלית היא מהסוגיות המורכבות בעולמם של החיים ובעולמה של היהדות. הדרך האמונית, ההלכתית, האנושית והרגישה להתמודדות עם הנושא היא עיסוק בסוגיה זו מתוך נקודת עומק המכירה בכך שמחד־גיסא אין כל היתר לקיום משכב זכור ואין אנו מחפשים היתר לכך, ומאידך־גיסא ישנם בחורים הומוסקסואלים שמחפשים דרך לחיות חיים דתיים ע"פ רצון האל.
 
אנו מאמינים כי אין אדם שאין טעם לקיומו, ושאין לו שליחות.
פעמים שהשליחות היא מורכבת, ואולי אין בה את התגשמות כל החלומות האישיים. אך אולי דווקא החיים של מי שצריך להתמודד עם שליחות כזו, יכולים להפוך לחיים שהם רבי משמעות יותר מכולם, חיים של קשר עמוק שיכול להיווצר עם האלוהים.
 
נקודת המוצא צריכה להיות שלחיים יש משמעות עמוקה מאוד, ושבמקום לחשוב על אי הרצון להתמודד עם חיים כאלה, בגלל משפחה או סביבה, דעות קדומות, שנאת חינם יוקדת ובורות, יכול האדם לחשוב על הקרב הגדול שהוא עומד לנהל, עם סיכויים לנצח בו, ולהיות מלא ביטחון ושמחה שהוא עושה את הדבר הנכון.
 
האמונה היא הקשר המיוחד עם בורא עולם, החי לעיתים בהרמוניה מלאה בתוך האדם אך לעיתים נדרש האדם להקרבה, כדי לעמוד ברוממות הקשר עם הקב"ה.
 
לגבי העניין ההלכתי -
 
ההלכה עוסקת בפעילויות מיניות, אך לא בזהויות מיניות.
בהלכה אין איסור על זהות הומוסקסואלית - ישנם יצרים מיניים שיש לשלוט בהם. ההלכה אינה מוקיעה את ההומוסקסואליות כי אם את האקט שעליו אסרה תורתנו- משכב זכור.
 
בשל העובדה כי ההלכה כלל לא עוסקת בזהות הומוסקסואלית, היא עוסקת בהתנהגות המינית, ואין בה התייחסות מפורשת לחיבוק הנובע ממניעים מיניים וגם לא לדיני צניעות במובן הזה של המילה. אף על פי כן, ישנו איסור כללי של התורה ממנו נלמדים כל דיני צניעות והוא "ונשמרת מכל דבר רע". ומבחינת ההדרכה הכללית אדם צריך להשתדל לעשות את שביכולתו על מנת לא לעבור על איסורים כמו כל יהודי אחר. וראו בעניין זה תשובתו של הרב מדן הי"ו.
 
יהדות אינה עניין של הכל או לא כלום, "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". ועל כל אחד להשתדל בעבודת הבורא באותו מצב ובאותה נקודה בה הוא נמצא
 
על המבקש להתחזק ולחיות בדרכה של תורה, לא להשלות את עצמו, ולא לסבור כי ניתן לעשות זאת בלי לקבל על עצמו עול. גם עול מצוות באהבה.
איסור "שפיכת זרע לבטלה" ו"לא תנאף" שייך לכל אחד ואין הוא בלעדי להומוסקסואלים. לגבי קידושין – אכן כתוב כי אין כותבים גימוסיות (=כתובות) בין גבר לגבר ואשה לאשה, אך ארגון הו"ד לא ביקש מעולם לאשר קידושין כאלו.
 
לגבי עניין הדיון הציבורי –
איש מאיתנו לא בחר בזהות הזו ואנו מנסים לעשות את המיטב במסגרת הבחירות הקיימות.
אין בכוונתו כלל ועיקר לשנות ח"ו את ההלכה, שהיא יסוד קיומנו.
מטרתנו היא לדאוג שתינתן ההדרכה הנכונה לבעלי הנטייה בקרב הציבור הדתי והחרדי
 
הדיון הציבורי אותו אנו מקיימים לא נובע מתוך רצון לחיי הפקרות או נהייה אחר היצר. אנו עושים זאת בגלל הרצון להמשיך ולהיות שייכים לקהילותינו, למשפחותינו ולציבור הדתי בכללו.
המציאות שגורמת לרובנו להישאר בארון לא שינתה את נטייתנו ואת זהותנו, אך גורמת להרבה כאב וסבל מיותר.
 
אנחנו בארגון הו"ד פועלים מכיוון שהגיע הזמן להפסיק את הכאב הזה ולנהל שיח רציני ואחראי, להכיר את האנשים מאחורי הסטיגמות והדעות הקדומות, לשמוע את דברינו ולמצוא פתרון חברתי והלכתי.
 
ארגון הו"ד הינו הארגון העצמאי האורתודוקסי הראשון לדתיים הומוסקסואלים, המחויב לתורת ישראל ולהלכה היהודית.מטרתנו היא הובלת שיח ציבורי, הלכתי וחברתי בקרב ציבור שומרי התו"מ, מתן מענה הולם, אחראי ואיכותי, אוזן- קשבת, תמיכה וייעוץ ראשוני לקשת הרחבה של הומוסקסואלים דתיים. הובלת מהלך להכלה וקבלה של הו"ד בחברה הדתית בעיקר ע"י מסמך העקרונות. ובמיוחד קידום ועשייה למען חברה יהודית וישראלית מתוקנת, חינוך לסובלנות וקבלת האחר בסימן "ואהבת לרעך כמוך". אני, כמו שאר חבריי מחויב להקב"ה, לתורה ולישראל.
 
בעניין היציאה מן הארון –
 
היציאה מן הארון אין משמעותה היתר לחטא, ואין משמעה כניעה אוטומטית ליצר המיני או נטיית לגיטימציה לעבירות. "היציאה מהארון" היא יציאה בשל הרצון לחיות חיים אמיתיים של בחור המתמודד התמודדות שהיא מהקשות ביותר ושואף בצדק לתמיכה קהילתית רחבה במה שעובר עליו, בשל אי רצונו להיות בודד.
 
לא אמרתי מעולם כי כל אחד צריך לצאת מהארון, אך יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהבעיות הרבות בחיי שקר והסתרה, פחד ושיתוק. כל אחד צריך להחליט לבדו כיצד לנהל את חייו מול סביבתו.
 
"שלא ידעו" – זה המשפט הנאמר בבתים רבים כאשר מתגלה דבר מה שלדעת ההורים יש להתבייש בו. עיקר העיקרים מופנה אל המאמץ "שלא ידעו" – שלא ידעו הקרובים, השכנים, חברי הקהילה או מחנכי בית הספר. בשם הפחד מפני "שלא ידעו" נגרמים נזקים רבים ואין סופיים – אנו מעמיסים על עצמנו את חובת ההסתרה, והיא לעצמה מטילה עול כבד על האדם, שאינו יכול לשחרר עצמו ולפעול כפי שטוב לפעול מלכתחילה. הסביבה "מצווה" את כולם על חובת ההשתקה, ומכניסה את שאר בני המשפחה ללחץ. ועיקר העיקרים – אין אנו מתפנים לעשות את מה שנחוץ באמת לעשות, בשל העובדה שפעמים רבות מה שנחוץ יביא לגילוי ה"כתם".
 
חלק מתיקון החברה הראוי הוא אפוא לצמצם את ההשפעה הגדולה של המשפט "שלא ידעו",
וזאת כדי לגאול את בן/בת משפחה ממצוקתו, ואת ההורים ושאר נושאי שם המשפחה מהחובה שהם נטלו על עצמם להסתיר להתחמק ולהחביא (כמו למשפחה, הדברים מכוונים גם לקהילה הדתית).
 
לצערי לא מעט נטלו את חייהם, חלק עזבו את אורח החיים הדתי, חלק נפגעו נפשית בצורה קשה. היציאה שלי מן הארון באה כדי לומר: כן, אפשר להיות אדם דתי שומר תורה ומצוות החי ע"פ ההלכה גם עם זהות הומוסקסואלית. היציאה שלי מן הארון באה לומר לכל הבחורים הדתיים הצעירים: הקב"ה אוהב את כולנו, הדת והאמונה צריכה להיות חלק מהותי מהחיים שלכם למרות ההתמודדות, יש למי לפנות ועם מי להתייעץ (אנו מפנים לפסיכולוגים מוסמכים ע"פ חוק שומרי תו"מ) ויש אפשרות לחיי אמת גם אם הם מורכבים.
 
האם עדיפה שיטת הרבנים שאמרו לבחורים במשך שנים רבות "העיקר תתחתן, אחרי החתונה זה יעבור" ? האם הרבנים מלווים את אותם הזוגות שהתגרשו לאחר שנים רבות וישנו סבל עצום לשני בני הזוג, ילדיהם וסביבתם ? אנחנו לא חלילה נגד נישואין. אנו עוזרים למי שמבקש להתחתן עם אשה כל עוד הדבר עומד בגילוי מפורש לפני הנישואין וראה תשובתי כאן:
http://www.hod.org.il/?en=0&sc=4&pg=1
 
כיצד אתם משווים התמודדות עם נטייה מינית או יצר מיני לעבירה של חילול שבת וכיוצא בזה? ?
 
להיות דתי זו בחירה. אתה אומנם יכול להיוולד בבית דתי למשפחה דתייה, אך אתה בוחר את המשך חייך – האם להישאר דתי, האם לדלל את סל המצוות או לוותר על הכל ?
או להיפך, האם אתה חוזר בתשובה ושומר מצוות על אף שלא חונכת כך ?
 
לעומת זאת, להיות הומו זו לא בחירה.
האם זה גנטי? האם זה נרכש מהחברה? אין זה משנה בעצם, כל עוד ידוע שאין פה בחירה, שזה מה שיש וזהו. אם כך, למעשה, לא בחרנו להיות הומו דתי. נולדנו הומואים, בחרנו להישאר דתיים.
 
אין דבר כזה "זהות של מחללי שבת" ואי אפשר בכלל להשוות בין עבירה כזו מתוך בחירה מוחלטת ובמזיד להתמודדות עם יצר מיני וד"ל.
 
כדי לדעת איך לעצב תגובה הלכתית לכל שאלות החיים כפי שאנו בארגון הו"ד מבקשים, הדבר המינימלי המתבקש מאנשי ההלכה הוא הבנה עמוקה של התורה ואוזן קשבת לאנשים הנאבקים עם שאלת חיים זו.
עימות בין שאלות חדשות יכול לעתים ליצור "חידוש", מאזן חדש של שיקולים וערכים שהיו קיימים תמיד.פסק דין לא יינתן ללא שמיעתן של עדויות אישיות, ועד כה דתיים הומוסקסואלים לא נתבקשו להעיד על אורח חייהם. דיאלוג אמיתי בין אנשי ההלכה לבין דתיים הומוסקסואלים הוא חיוני לפני כל שקלא וטריא הלכתי.
 
עידן ההשתקה מתקרב לקצו גם מפני שלרבנים אין יותר מדי ברירה. בעיות היו גם בעבר, ואנשים חיו איתן בפחד ובהשתקה שגרמו להם לסבל גדול ומיותר. אלא שהיום אנשים לא מוכנים לשמור בבטן. הכל עולה לדיון, וצריך לתת לאנשים כלים להתמודד עם שאלות החיים. אנחנו רוצים שחז"ל ודבריהם יהיו מודל שלאורו אנחנו מחנכים דווקא מתוך החשיבות שאנו מייחס להלכה, אנו מאמינים שחשוב לקיים דיון אחראי ורציני כיום.
 
אנו מאמינים בחוסנה של החברה היהודית הדתית ובחוזק ערכיה ואמונתה, אשר רק בזכותם ובזכות שמירה עליהם תתאפשר הכלתם של ההו"ד בקרבנו. לכן, אין בהכלה זו בכדי להוות איום של ממש ולערער את חוזק יסודות החברה הדתית וערכיה.
 
אין ההלכה היהודית מסכימה עם קיום ״חללים פנויים״, והיא רואה כאתגר את תיקון האדם על כל מרכיבי אישיותו. לאור מגמה זו נמצא בספרות ההלכתית התייחסות והדרכה מפורטות ומדוקדקות גם ביחס לעולמו האינטימי של האדם על רגשותיו ועל יצריו. סבורני שאסור להמשיך במדיניות השתיקה וה״סודיות״ שאפיינה את ההתייחסות לנושא המיני במגזר הדתי, לא כל שכן בהתמודדות עם נטייה הומוסקסואלית.
עלינו לחתור לקיום דיון פתוח וקשוב לאדם ולבעיותיו. עלינו להראות לו שיש בידי ההלכה היהודית תשובות ובעיקר דרך חיים כוללת טובה יותר, המסוגלת להציע הדרכה והכוונה ישרה לאדם באשר הוא, על כל רובדי אישיותו.
 
"ונתתי להם בביתי ובחומותי, יד ושם, טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן לו אשר לא יכרת". (ישעיהו נ"ו/ ד־ה)
 
הנביא אמר כי ישנן מספר דרכים על־ידן ניתן להיכלל בברית. ישנו דבר נצחי יותר מההמשכיות אותה מעניקים ילדים. בבית האל ישנו יד ושם לכל אדם הנאמן לברית ה'. משמעות השם בתנ"ך היא מהות ההוויה של הגוף הנקרא באותו שם.
השם מועבר במשך הדורות על־ידי הצאצאים. אך יש סוג נוסף של שם, שם אשר הנו "טוב מבנים ומבנות", והוא הנאמנות לברית.
 
הברית מועברת הלאה במשך הדורות על־ידי אותם אנשים המיישמים אותה בהווה.
נאמנות לברית נמדדת בבית ה'. אף אם שמו של אדם לא מועבר הלאה באמצעות ילדיו,
שמו הנצחי יהיה חרוט על הקירות, אם הוא יהיה נאמן לברית.
בעניין זה אני מציע לכם לקרוא את הלכות כבוד ת"ח ורבו המובהק הקובעים כי כבוד רבו עולה על כבוד אביו כיון שרבו מביאו לחיי העוה"ב וד"ל.
 
דרכנו היא דרך של אמת. דרך של מעשים, מתוך רגישות לתקופה ולשינויים שצריך לחולל בה.
דרך לחיים של שלום בתוכנו, מתוך הכלל של "ואהבת לרעך כמוך".
 
לסיכום, לפני שאתם תוקפים אוטומטית וזכרו כי "חביב אדם שנברא בצלם" ו"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" קצת ענווה ורגישות לא תזיק לאף אחד מאיתנו. אני מקווה שכל אדם יוכל לצעוד בשביל חיי האמת, מתוך אחריות ושיקול דעת, מתוך הבנה, סובלנות ושוויון. אנחנו כארגון דתי אורתודוקסי הפועל בשת"פ עם רבנים ואנשי מקצוע שומרי תורה ומצוות, קוראים לרבנים ולמנהיגי הציבור הדתי לאמץ ולאשר את "מסמך העקרונות" שהוא פתרון הלכתי- חברתי לסוגיה זו ע"פ כל כללי ההלכה היהודית.
http://www.hod.org.il/?en=0&sc=-4&pg=2
 
ומי שרוצה לנהל שיח עם כבוד הדדי מוזמן להתקשר אלי – 050-9098699.
רון יוסף – רב אורתודוקסי הומוסקסואל, בעל הסמכה לדיינות ורב קהילה.
www.hod.org.il