ד' כסלו ה'תשע"ה26.11.2014

Danny Died Today

מכתב שקיבלנו מגולדה, חברה של משפחתו של דני, בחור הומו מקהילה חסידית , שנפטר מאיידס. גולדה ניסתה לפרסם בעבר את המכתב בתוך הקהילה החסידית שלה ומחוץ לה ללא הצלחה. כעת, אנחנו מפרסמים את זעקתה באתר הו"ד

מכתב שקיבלנו מגולדה, חברה של המשפחה של דני.

Danny Died Today
Danny died today. He might not have been, probably wasn’t, your son or brother or friend, but he was somebody’s son or brother or friend. He died because we, as a community, do not educate our children about the things that can kill them. We pretend, as a community, that all children are born the same and there is no room for variation on the common theme of humanity. We do not believe there is room in our community for people like that.
Danny was gay.
There. It’s been said.
He died of HIV/AIDS because no one ever told him about that preventable disease. No one in our Chassidic community wanted to accept that he was really gay. They all hoped he’d forget about it, that it was a phase, and that it would just pack up and go back wherever it came from if only they ignored it long enough.
Learning disabilities, child molestation, spousal abuse, alcohol addiction – all of these have been “outed”. They’ve all had their day in the orthodox press, committees have been formed, plans have been made, programs have been developed. Having a handicapped child is no longer stigmatizing. An orthodox alcoholic can find an orthodox AA meeting in New York City, and find sympathetic support from others with his religious beliefs. But a boy or a girl who is born homosexual not only doesn’t have that opportunity, their actual existence is denied. They are invisible.
If worldwide statistics hold true, one out of ten children in our classrooms is born with an orientation other than heterosexual. The last time I looked, there were upwards of a million Orthodox Jews in the United States. Leaving me to wonder: What has become of the 100,000 gays and lesbians we should have been blessed with? Are we so successful at educating our children in the fine art of being a mother or father that their gayness is lost? Or is there, sadly, another reason that there are apparently no homosexuals in the Chassidic world? Perhaps it is not their gayness which is lost, but rather, they themselves who are lost, forever excluded and excluding themselves from the rich source of their spirituality. How terrible to feel that one is denied the spiritual aspects of oneself in order to express the sexual aspects. How terrible to have to deny the sexual aspects of oneself in order to feel that one can express the spiritual aspects.
When Danny was four, he lit Shabbos candles with his sisters until his father told him it wasn’t something that boys should do. When he was five, he asked his mother if he could marry a man instead of a woman, and understood from her horrified response, that there was something deeply troubling about the idea, something “unclean.”
Nevertheless, when he was sixteen, he had his first homosexual experience with another boy in his yeshiva. He had never heard anything about desire, homosexual or otherwise, but he had spent many hours fretting that he might not be normal in his love for other boys. He loved boys. He loved everything about them.
Many of you will be thinking, and I know this because I’ve heard you say it, that homosexuals are “disgusting animals.” One feature associated with most animals is that they are incapable of deceit or trickery. They cannot “choose” to be homosexual. And yet, homosexuality is common amongst many species, including our own. While animals often operate on very primitive levels, it would nevertheless be wrong to describe an anteater as “disgusting” for sticking its long, sticky tongue into a termite nest to extract insects. That is a G-d-given, instinctual action common to all anteaters. It would be wrong, and would in fact lead to the death of the anteater, were it not to act on its instincts. That same anteater might have the instinct to cohabit with another male anteater. Anteaters, remember, aren’t deviants. An instinct, by definition, cannot be deviant. Anteaters aren’t homosexual just to send right-wing religious folk into paroxysms.
Is this hypothetical anteater then to be shunned and excluded from the community of anteaters because it behaves instinctually? Because it was created with the desire to cohabit with the same sex? We understand, that in the anteater, homosexuality is inborn. We understand that it is inborn in penguins and dolphins, cats, dogs, whales, sheep, monkeys, giraffes, you name it….but somehow there is reluctance when it comes to our own children, to accept that their gayness is inborn, not something they choose for themselves out of rebellion or psychosis.
Danny’s parents noticed that he was different from their other boys but they hoped he’d “grow out of it.” They closed down conversations in which Danny tried to express his feelings. As Danny grew older, they responded to him ever more rigidly and dogmatically. They knew the name for what their son was, but they didn’t share it with him. They were afraid to say the word aloud, even to themselves. They were unable to give Danny the skills he needed to live as himself, because they couldn’t admit what that was. They couldn’t give him an acceptance that they didn’t feel. They never told him about HIV/AIDS, even as it became a very real possibility. They gave him silence.
G-d gives each and every one of us a great gift when we are born. He gives us the chance to choose the way we will live our lives, the mitzvos we will and will not do. The religious police are not sitting in our kitchens or on our headboards at night to make sure that we are following each and every dictate of the Torah perfectly. That would be the job of our consciences.
If I, as a Jew, decide not to use Chalav Yisroel milk, that is ultimately between me and G-d and it is no one else’s business. If Danny, as a frum Jew who also happened to be gay, decided to have sex with other men, that was nobody’s business but his own. Everybody gets to make their own choices about how they are going to live as a Jew in this world. That is the way G-d, in His infinite wisdom, set it up. That is the only way we can receive any credit, because if all the choices were premade for us, there would be no greatness in choosing wisely. Thus, choice becomes the very foundation stone to our presence here in this world.
If life is a test, only G-d can grade the papers. Not us. We’re not wise enough or kind enough, and most importantly, we don’t understand the questions, so how can we hope to understand each person’s answers?
All of this is to say that there is no way of knowing if Danny’s choices in life were any better or worse than mine. They were simply different. Just because a Jew does not observe each and every mitzvah in precisely the same way as everybody else does not mean, cannot mean, that he is disconnected from G-d. He is just as loved as every other Jew. He is just as precious. When Danny had sex with other young men and did mitzvos, he was gay and frum. No contradiction.
But there is a widespread perception that one cannot be frum and gay at the same time. How strange.
How sad.
One may be a gossip and frum at the same time. One may cheat in business or incorrectly weight ones scales and still be considered frum. One may be arrogant and frum. All of these things are described in the same way as homosexuality, as an abomination, and all of these types of people are freely accepted as members of orthodox and Chassidic shuls. We are, after all, flawed human beings who are doing the best we can with what we have, and everyone seems to understand that.
The Torah does not forbid homosexual desire. It does not even forbid homosexual marriage. It does forbid a certain homosexual act. Even performance of that act does not make somebody less Jewish, or even less frum. It makes them human. It indicates that they are indulging in the very human right to make one’s own choices. Everyone makes little excuses for their own deviations from the “norm” but for some reason homosexuality has been left out of the loop of forgiveness.
A disciple of the Baal Shem Tov once came to him, all hot and bothered, and eagerly reported the grave sin of another man. “What shall we do, Rebbe?” asked the disciple. “Shall we shun him? Excommunicate him? Punish him?”
“No,” said the Baal Shem Tov, “We shall love him even more.”
I would like to imagine our community a little different than it currently is. Dare I say a little better? A little wiser, a little less judgmental, and a little easier to live in, a little more loving. We are, after all, the spiritual descendents of the Baal Shem Tov.
I imagine a shul where gay men and women feel welcome. I imagine a school which acknowledges that some of its students are gay, just as it acknowledges and assists those students who have alternate learning styles, or those who are gifted with photographic memories, or those who come from dysfunctional homes. I imagine a community in which there is knowledge and understanding instead of fear and intolerance and shame. I imagine a family in which Danny was seen as an individual, where his differences were noticed early and he was supported in his choices; a home where he was given resources to keep himself safe and healthy, mentally and physically, instead of learning about HIV/AIDS that cold winter morning in the social worker’s office in Manhattan, when he was told that he was probably going to die. I imagine a eulogy in which Danny’s life was celebrated as it was, as Danny chose it to be, instead of as the Chassidic community wished it had been.
Healing can only come with acceptance. Until there is acceptance of the gay men and women in our community, we can never hope to have a whole community. We will continue to lose children to assimilation, to loveless straight marriages, to infidelity, to divorce, and to HIV/AIDS. We will continue to lose many of the most spiritually attuned children in the classrooms, often those who are most likely to add truth and richness to our understanding of what it means to be Jewish. And we will lose them to the pain of suppressing their unvoiced and unvoicable desire for a partner of the same sex.
Danny died today. Directly, because of HIV/AIDS. Indirectly, because of our silence.
It’s time to talk.

תגובות

הוסף תגובה
15:30 | 24.8.2008That was   NoName
so true. So touching. I feel so much the same as that Danny - even though I'm in a more opened society - I still feel I can't be me unless there will be a dramatic change of ancient states of mind.

Even though I never knew Danny - I will always remember him.
הוסף תגובה  » סגור
16:40 | 16.3.2009Sad and painfully true   Someone
Although straight and no longer very frum, I feel for religious homosexuals and hope for better days when society can accept people for what they are. Keep your chins up, everyone, help society take its baby steps towards acceptance. That day will come.
הוסף תגובה  » סגור
10:00 | 4.9.2009Unconditional love must prevail   Michael Barnett
I cry every time I read this story. The injustice is so unfair.

If people really love their children, friends and family, they will let them be the people they are and love them for it. Otherwise denying people their innate sexuality will inevitably kill them, one way or another.

Michael Barnett.
Melbourne, Australia.
הוסף תגובה  » סגור
03:34 | 24.5.2010תרגום המכתב לעברית   מישהו
דני מת היום
דני מת היום. הוא לא יכול להיות, כנראה לא היה, הבן שלך או אח או חבר, אבל הוא היה הבן של מישהו או אח או חבר. הוא מת כי אנחנו, כקהילה, לא לחנך את הילדים שלנו על דברים שיכולים להרוג אותם. אנחנו מעמידים פנים, כקהילה, שכל הילדים נולדים באותו ואין מקום וריאציה על נושא משותף של האנושות. אנחנו לא מאמינים שיש מקום בקהילה שלנו אנשים כאלה.
דני היה הומו.
יש. זה היה, אמר.
הוא מת מאיידס, כי אף אחד לא סיפר לו על המחלה, כי למניעה. אף אחד בקהילה החסידית שלנו רצה לקבל את העובדה שהוא הומו באמת. כולם קיוו שהוא לשכוח את זה, כי זה היה השלב, וזה היה פשוט לארוז וללכת אחורה בכל מקום זה בא רק אם הם התעלמו ממנו מספיק זמן.
ליקויי למידה, הטרדה מינית ילד, התעללות בני הזוג, התמכרות לאלכוהול - כל אלה היו "להיחשף". הם היו כל היום שלהם בעיתונות החרדית, ועדות הוקמו, תוכניות נעשו, תוכניות פותחו. הולדת ילד נכה הוא כבר לא סטיגמה. אלכוהוליסט אורתודוקסי יכול למצוא פגישה החרדית AA בניו יורק, וכן באיתור תמיכה אוהדת מאחרים עם אמונותיו הדתיות. אבל ילד או ילדה שנולד הומוסקסואל לא רק שאין לו את ההזדמנות, הקיום הממשי שלהם הוא הכחיש. הם בלתי נראים.
אם הסטטיסטיקה העולמית להחזיק נכון, אחד מתוך עשרה ילדים בכיתות שלנו הוא נולד עם אוריינטציה אחרת, שאינה הטרוסקסואלית. בפעם האחרונה שבדקתי, היו למעלה ממיליון יהודים אורתודוקסים בארצות הברית. השארת לי לתהות: מה הפך של 100,000 הומואים ולסביות אנחנו צריכים להיות מבורכת? אנחנו כל כך מוצלחת ב בחינוך ילדינו באמנות קנס של להיות אמא או אבא, כי gayness שלהם אבד? או שמא יש, למרבה הצער, עוד סיבה שיש כנראה לא הומואים בעולם החסידות? אולי זה לא gayness שלהם אשר אבד, אלא הם עצמם מי הם איבדו, נשלל לצמיתות והוא כולל את עצמם מן המקור העשיר של הרוחניות שלהם. כמה נורא לחוש כי אחד הוא הכחיש את ההיבטים הרוחניים של עצמו כדי לבטא את ההיבטים המיניים. כמה נורא היה להכחיש את האספקטים המיניים של עצמך כדי להרגיש אחד יכול לבטא את ההיבטים הרוחניים.
כאשר דני היה בן ארבע, הוא הדליק נרות שבת עם אחיותיו עד שאביו אמר לו שזה לא משהו שבנים צריכים לעשות. כאשר היה בן חמש, שאל את אמו אם הוא יכול להתחתן עם גבר ולא אישה, ולא הבין בתגובה מבוהלת אותה, כי יש משהו מטריד מאוד על הרעיון, משהו "טמא".
עם זאת, כאשר הוא היה 16, היה לו התנסות הומוסקסואלית הראשון שלו עם ילד אחר בישיבה שלו. הוא מעולם לא שמע דבר על הרצון, הומוסקסואלית או אחרת, אבל הוא בילה שעות רבות לדאוג שהוא לא יכול להיות נורמלי אהבתו נערים אחרים. הוא אהב ילדים. הוא אהב כל מה שקשור בהם.
רבים מכם חושבים, ואני יודע את זה כי אני לא שמעתי אותך אומר את זה, כי הומוסקסואלים הם "חיות מגעילות." רישום תכונה המשויכת רוב בעלי החיים הוא שהם אינם מסוגלים מרמה או בתחבולות. הם לא יכולים "לבחור" להיות הומוסקסואל. ובכל זאת, הומוסקסואליות נפוצה בקרב מינים רבים, כולל שלנו. בעוד בעלי החיים לעיתים קרובות פועלים על רמות מאוד פרימיטיבי, זה בכל זאת יהיה בסדר לתאר נמלים כמו "מגעיל" עבור בולט, לשון ארוכה ודביקה לתוך קן טרמיטים לחלץ חרקים. זהו אלוהים נתן, פעולה אינסטינקטיבית משותף לכל הנמלים. זה יהיה בסדר, יוביל למעשה על מותו של נמלים, היו לא לפעול על האינסטינקטים שלו. זה דוב נמלים אותו אולי אינסטינקט כדי לשכב עם נמלים זכר אחר. הנמלים, לזכור, הם לא סוטים. האינסטינקט, מעצם הגדרתו, אינו יכול להיות סוטה. הנמלים הם לא הומוסקסואל פשוט לשלוח עממית דתית ימנית תוך עוויתות.
האם זה נמלים ההיפותטי ואז להיות מנודה ולא מחוץ לקהילה של הנמלים, משום שהוא מתנהג אינסטינקטיבי? בגלל זה נוצר הרצון לשכב עם אותו המין? אנו מבינים, כי נמלים, הומוסקסואליות היא מולדת. אנו מבינים כי היא מולדת ב פינגווינים ודולפינים, חתולים, כלבים, לוויתנים, כבשים, קופים, ג 'ירפות, אתה שם את זה .... אבל איכשהו יש רתיעה כשזה מגיע לילדים שלנו, לקבל את העובדה gayness שלהם היא מולדת, לא משהו שהם בוחרים לעצמם את מרד או פסיכוזה.
הוריו של דני לב שהוא שונה מכל הילדים האחרים שלהם, אבל הם קיוו שהוא "לצמוח מתוך זה." הם סגרו את השיחות שבהן דני ניסה לבטא את רגשותיו. דני התבגרנו, הם נענו לו יותר ויותר נוקשה ו dogmatically. הם ידעו שם על מה בנם היה, אבל הם לא חולקים אותה עמו. הם פחדו לומר את המלה בקול, אפילו לעצמם. הם לא היו מסוגלים לתת דני הכישורים שהוא צריך לחיות את עצמו, משום שלא יכלו להודות על מה שהיה. הם לא יכלו לתת לו הסכמה, כי הם לא מרגישים. הם מעולם לא סיפרו לו על איידס / HIV, גם את זה נעשה אפשרות ממשית מאוד. הם נתנו לו בשתיקה.
הקב"ה נותן לכל אחד מאתנו מתנה גדולה כאשר אנו נולדים. הוא נותן לנו את ההזדמנות לבחור את הדרך בה אנו חיים את חיינו, מצוות, נעמוד ולא יעשה. המשטרה הדתית לא יושבות במטבח שלנו או על headboards שלנו בלילה כדי לוודא שאנחנו הבאים לכל תכתיב של התורה לגמרי. זה יהיה התפקיד של מצפוננו.
אם אני, בתור יהודי, מחליט לא להשתמש Chalav חלב ישראל, כי הוא בסופו של דבר ביני לבין אלוהים הוא איש עסקים אחר. אם דני, כמו פרום יהודי גם במקרה הומו, החליטו לקיים יחסי מין עם גברים אחרים, זה היה עניינו של אף אחד אבל משלו. כל אחד מקבל החלטות משלהם לגבי איך הם הולכים לחיות כיהודי בעולם הזה. זוהי הדרך אלוהים, בחוכמתו האינסופית, להגדיר את זה. זוהי הדרך היחידה שבה נוכל לקבל את כל האשראי, כי אם כל האפשרויות היו premade עבורנו, לא תהיה גדולה בבחירת בחוכמה. לכן, הבחירה הופכת את אבן הפינה מאוד את הנוכחות שלנו כאן בעולם הזה.
אם החיים הם מבחן, רק אלוקים יכול כיתה את הניירות. לא לנו. אנחנו לא חכמים מספיק או די מספיק, והכי חשוב, אנחנו לא מבינים את השאלות, אז איך נוכל לקוות להבין את התשובות של כל אדם?
כל זה כדי לומר כי אין כל דרך לדעת אם הבחירה של דני בחיים יותר טוב או יותר גרוע משלי. הם פשוט שונים. רק בגלל יהודי אינו להתבונן בכל מצוה בדרך, בדיוק כמו כל אחד אחר לא אומר, לא יכול להיות, שהוא מנותק מן הקב"ה. הוא פשוט אהב כמו כל יהודי אחר. הוא פשוט יקר כמו. כאשר דני היה יחסי מין עם גברים צעירים אחרים, לא מצוות, הוא היה הומו פרום. אין סתירה.
אך יש בתפיסה הרווחת כי אדם אינו יכול להיות פרום ועליזה באותו זמן. כמה מוזר.
כמה עצוב.
אחד יכול להיות רכילות פרום באותו זמן. אפשר לרמות בעסקים או שגוי קשקשים אלה משקל ועדיין להיחשב פרום. אחד עשוי להיות יהיר פרום. כל הדברים האלה מתוארים באותה צורה כמו הומוסקסואליות, כמו תועבה, ואת כל אלה סוגים של אנשים מתקבלות באופן חופשי כמו חברי כנסת אורתודוקסי חסידית. אנחנו, אחרי הכל, בני אדם פגום, אשר עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים עם מה שיש לנו, וכולם כנראה להבין.
התורה אינה אוסרת התשוקה ההומוסקסואלית. זה לא חס אפילו נישואים הומוסקסואליים. זה אוסר מעשה מסוים הומוסקסואל. גם הביצועים של מעשה זה לא עושה מישהו יהודית פחות, או אפילו פחות פרום. זה גורם להם האדם. הוא מציין כי הם לפנק את הזכות האנושית מאוד לקבל החלטות של עצמו. כל אחד עושה את תירוצים מעט סטיות שלהם מהנורמה "" אבל הומוסקסואליות איזו סיבה יש הושארה מחוץ לולאה של הסליחה.
תלמידו של הבעל שם טוב שפעם בא אליו, חם כל טרח, ולא בהתלהבות דיווח על חטא חמור של גבר אחר. "מה נעשה, הרבי?" שאל התלמיד. "האם עלינו להמנע ממנו? לנדות אותו? להעניש אותו? "
"לא," אמר הבעל שם טוב, "אנחנו צריכים לאהוב אותו עוד יותר."
הייתי רוצה לדמיין את הקהילה שלנו קצת שונה מאשר בשלב זה. אני מעז לומר קצת יותר טוב? קצת יותר חכמים, שופטת קצת פחות, ואת קצת יותר קל לחיות, קצת לאהוב יותר. אנחנו, אחרי הכל, צאצאי הרוחנית של הבעש"ט.
אני מדמיין בית כנסת שבו גברים הומוסקסואלים ונשים להרגיש רצוי. אני מדמיין בית הספר אשר מודה כי חלק מן הסטודנטים שלה הם הומואים, בדיוק כמו מכירה ומסייעת אותם סטודנטים בעלי סגנונות למידה חלופיים, או מי מוכשר עם זיכרונות הצילום, או אלה שבאים מבתים לא מתפקדת. אני מתאר לעצמי קהילה שבה יש ידע והבנה במקום של פחד וחוסר סובלנות ובושה. אני מתאר לעצמי משפחה שבה דני נראה כפרט, שבו ההבדלים היו לב בגיל מוקדם והוא נתמך על הבחירות שלו, בית שבו היה נתון משאבים כדי לשמור על עצמו בריא בריאים, נפשית וגופנית, במקום ללמוד על איידס / איידס כי בחורף קר בבוקר במשרדו של העובד חברתי במנהטן, כאשר נאמר לו שהוא כנראה עומד למות. אני מתאר לעצמי הספד שבו החיים של דני היה חגגו כמו שזה, כמו דני בחר בו להיות, במקום את הקהילה החסידית רוצה שזה היה.
ריפוי יכול לבוא רק עם קבלה. עד שיש הסכמה של גברים ונשים הומוסקסואלים בקהילה שלנו, אנחנו אף פעם לא יכול מקווה שיהיה הקהילה כולה. נמשיך לאבד את הילדים ההתבוללות, נישואי כדי ישר אהבה, על בגידה, להתגרש, וכדי איידס / HIV. נמשיך להפסיד הרבה של הילדים קשובים ביותר מבחינה רוחנית בכיתות, לעיתים קרובות אלה סביר להניח להוסיף האמת העושר להבנת מה זה אומר להיות יהודי. וגם נאבד אותם הכאב של תשוקה דיכוי שלהם unvoiced ו unvoicable שותף מאותו המין.
דני מת היום. ישירות, בגלל האיידס. בעקיפין, בגלל השתיקה שלנו.
זה הזמן לדבר
הוסף תגובה  » סגור
http://hod.org.il/genericcialis.htmlhttp://hod.org.il/genericviagra.html