תפריט צרו קשר

לזכר

יסודות העמותה והרוח שבהקמה, נבעה מההשפעה של אבות המייסדים.

 

פרופסור פרדריק (פרד) ארליך – 23.3.32 – 7.11.17

רופא מנתח, מורה ומחנך, אביר מסדר הוד מלכותה של אוסטרליה (OAM). פרופסור פרדריך ארליך (Frederick Ehrlich) נולד ב- 23 במרץ 1932, בעיר צ’רנוביץ’ שבמחוז בוקובינה (כיום באוקראינה). בשנת 1947, נטול כל ולאחר ששרד את זוועות השואה, פרד הגיע לעיר סידני שבאוסטרליה. על אף שהגיע עם אנגלית בסיסית, בתום שנתיים סיים את לימודיו כמצטיין כיתתי בבית ספר לבנים בצפון העיר, וזכה במלגה לבית הספר היוקרתי לרפואה באוניברסיטת סידני.

מההתחלה הטראומטית, פרד (כפי שכונה בפי אוהביו) הגיע להצלחה כבירה. הוא הפך לאדם חיובי ובעל ראייה אופטימית. הקריירה הרפואית והאקדמאית שלו הייתה ענפה וכללה עבודה רבה בתחומי הפסיכיאטריה, כירורגיה אורתופדית, שיקום וגריאטריה.

אחד העקרונות המרכזיים במורשתו של פרד הוא גישתו ההוליסטית לתפקידה של רפואה כאמצעי לעזור לבני אדם, ולא רק לטיפול במחלות וכאבים. הוא עודד את חבריו למקצוע הרפואה לנקוט בשיטת ‘טיפול מקיף’, ודגל בהתערבות חברתית וסביבתית בעת הצורך.

תרומתו הענפה והמגוונת של פרד לקהילה בלטה במיוחד בתחום הלימוד והחינוך. כתלמיד נצחי בפני עצמו, לפרד היה תפקיד מרכזי בהקמת בית ספר מצדה (Masada College), כיום אחד מבתי הספר היהודיים הנחשבים ביותר באזור החוף הצפוני של סידני. גלגולו הראשון של בית הספר היה גן ילדים, שאותו הקים פרד יחד עם חברו הטוב ליאו מרקס. כנשיא בית הספר, פרד עודד הטמעת מודל למידה מתקדם ולא פורמלי שנודע בשם ‘למידה מבוססת ילד’ – מודל שנחשב רדיקלי בזמנו.

פרד נהג לייחס את הפילוסופיה החינוכית שלו לחוויות הלמידה האישיות שלו בזמן השואה. המורה הרוחני של פרד היה ד”ר זיגמונד סטורם (Sigmund Sturm), פילולוג ומחנך מקצועי, שגר עם פרד וחבריו בגטו צ’רנוביץ’ הצפוף. ד”ר סטורם הפך למקור היחיד לחינוך ולמידה לאורך ילדותו של פרד. הוא העניק לפרד אהבה ללמידה וצמא לידע, תכונות שינחו את פועלו למשך כל חייו.

במותו פרד הותיר אחריו את שירלי, לה היה נשוי 58 שנים, 6 ילדים, 19 נכדים ונין אחד (נכון לכתיבת שורות אלו).

ליאו (ארי) מרקס – 12.12.1928 – 24.5.2015

נולד בסידני שבאוסטרליה, ליאו (ארי) מרקס הוא בן דור שני לאוסטרלים יוצאי פולין.

ליאו נישא לג’ודי גודמן בשנת 1953, והשניים הפכו לחלק מהקהילה היהודית של החוף הצפוני של סידני. החזון שעמד לנגד עיניו היה חינוך יהודי והקמת בית ספר יהודי. כחבר בהנהלת בית הכנסת, הוא יזם וקידם את הקמת בית הספר היהודי הראשון. הוא היה פעיל מרכזי באיתור המבנה שבו ישכון בית הספר לילדי הקהילה היהודית. הוא דחף את שאר חברי הנהלת בית הכנסת לקחת חלק בחלומו, הגיש בקשות בניה, מצא מימון, איגד את ההורים ועבד ללא לאות עד שחלומו התממש.

בית הספר הוקם בשנת 1966. הוא נקרא מצדה (Masada College). בשנה הראשונה פעל כגן ילדים ולאחר מכן כבית ספר. ליאו היה יושב הראש הראשון של גן הילדים ובית הספר הצומח. יחד עם חבריו, ובמיוחד עם פרד ארליך (שהפך לנשיא הראשון של בית הספר המתפתח בשנת 1967), הציגו שיטות חינוך חדשניות שעדיין לא היו מוכרות במערכת החינוך הממלכתית. ארבעת ילדיו התחנכו אף הם בבית ספר מצדה. עם השנים, בית הספר גדל והתבסס, ועד היום הוא אחד מבתי הספר המובילים של הקהילה היהודית בסדני.

משפחתו של ליאו נמנתה עם תומכי ישראל. בשנת 1968 ליאו וג’ודי ביקרו בפעם הראשונה בישראל. כאשר שב עם רעייתו לאוסטרליה, משהו השתנה בו. הוא נדבק בחיידק שנקרא “ארץ ישראל”. ליאו ראה בעצמו ציוני, אולם רק בשלב זה הבין שציונות משמעה לחיות בישראל. הוא החליט לעלות עם משפחתו לארץ. על אף שחבריו הפצירו בו לא לעזוב את חייו הטובים באוסטרליה, ליאו היה נחוש ואמיץ. בשנת 1972, יחד עם אשתו ג’ודי וארבעת ילדיהם, משפחת מרקס עברה לישראל. הם קבעו את ביתם החדש במושב אביחיל, ועסקו בגידול פירות הדר.

ליאו היה דוגמה לאדם שחלם, דמיין והניע תהליך שבו האמין בלב שלם. הוא לא קיבל על עצמו מוסכמות, והחזיק בדעות עצמאיות ורעיונות מקוריים במגוון נושאים.

הייתה לליאו גם דעה ייחודית על חינוך וגידול ילדים. הוא טען שחשוב לתת לילדים להיות עצמאיים ולאפשר להם להסתדר בזכות עצמם עם התערבות הורים קטנה ככל האפשר. הוא האמין שחלק חשוב מחינוך הוא לאפשר לילד ליפול ולקום, לא רק פיזית אלא גם מנטאלית. המנטרה שלו הייתה:”Let them fall”

ליאו הרחיב את הידע שלו ללא הרף. הוא אהב לקרוא, והייתה לו הבנה עמוקה בתהליכים פוליטיים, היסטוריים, וסוציו-אקונומיים. הוא האמין בפתרונות אקולוגיים לשמירה על הסביבה.

במותו ליאו הותיר אחריו את ג’ודי, לה היה נשוי 62 שנים, 4 ילדים, 14 נכדים, ו- 9 נינים (נכון לכתיבת שורות אלו).